“תביא תכסף, תביא תכסף עכשיו”… “מה זה מה אתה עושה??”, “מה?!?! מה זה נראה לך, זה שוד, תביא את הכסף א..א..אם לא אני יורה פה בכולם”.. “קודם כל תירגע, אתה לא תירה פה באף אחד”.. “אני אירה אני נשבע לך”, אני זוכר את הידיים שלי רועדות כאשר אני מכוון לעבר המוכר את האקדח..”בן כמה אתה ילד??”,שאל המוכר. עניתי לו: “אני לא ילד, אני בן עשרים ושש”, המוכר ענה: “אתה ילד גדול כבר האא..למה אתה מנסה לשדוד אותי??” , “אני לא מנסה לשדוד אותך!!, אני שודד אותך עכשיו!!” עניתי, “אתה”… אמר המוכר: “אתה לא יודע לשדוד אתה, אתה נראה כזה כמו איזה אחד שלא טוב בכלום”, “מה לא טוב” התבכיינתי, “הנה א..אאא..ני כאן וא..אני שודד אותך אז תביא לי את הכסף ימממ…ממניאק שכמוך”..המוכר הסתכל עלי, לקח שכטה מהסיגריה שלו ואמר: פששש, אתה…אתה חמוד אתה”, “מה חמוד, אני לא חמוד, אני רע ,אני פושע ואתה תביא לי את הכסף, אם לא אני מתחיל לפזר כאן כדורים שאפילו אלוהים לא יעזור לנו”..”בוא לא נערב את אלוהים יש לו יותר מדי דברים על הראש, הוא לא צריך גם איזה יעני שודד שמנסה”..עצרתי אותו לפני שהוא יספיק לסיים את המשפט, שלא ינסה להעליב אותי ויוריד לי את הביטחון..”אתה תביא לי את הכסף אתה שומע”..צעקתי עם דמעות בעיניים…המוכר הסתכל עלי, ראיתי את המוח שלו חושב ומריץ תמונות של אסוציאציות משתנות בין רציונל לאמוציונל מלוות בחשיבה אינסטקטיבית כזאת… ראיתי את המוכר מנסה לעשות את החשבון הזה בין הפלוס מול המינוס, מנסה לראות אם הוא יכול לצאת בהפסד הנמוך ביותר, אני חושב שהוא התבלבל עם עצמו באותו הרגע כאשר ראה אותי עם דמעות בעיניים והאקדח מכוון לפניו, אני יודע שהוא יכל לשתק אותי באותה השנייה, לתת לי אגרוף לפנים, אני לא מבין מה גרם לו להחליט אחרת.. אני זוכר כיצד הוא מושיט לי את ידו ונוגע לי בכתף, פותח את הקופה ואומר לי: “קח הכל אבל אתה לא צריך את כל זה אני מאמין בך ויודע שכל הכסף בקופה לא משנה לך”..הסתכלנו אחד על השני, האקדח למרות כל העופרת והברזל כבר לא הצליח להפריד ביננו יותר, עצמתי את עיניי ו……ככה נגמר שוד לא מתוכנן.
