נשבר.. תמיד נשבר כי הוא משקר והוא לובש פנים של ליצן. אני עדיין כאן מביט בפניו ורואה כיצד הוא מתעתע ואך שהוא מחליף כובעים, זורק מילים כמו סכינים, שולף ארנבים מכובעים, נבלע בין וילונות ורודים שמטשטשים את פניו. אני מביט כיצד הוא עוטף את גופו בחממה של נחמדות, מנפח את ראשו באגו, מזין עצמו בשקרים ובהוויה של כל מני עולמות מקבילים. מתחת למשמעות הזמן כל הדואג נעלם, מתחת למשמעות העולם כל הסובל נעלם, מתחת למשמעות הקיום כל הקיים נעלם והמשמעות שבי מתפזרת בחלל. אמא דואגת כי הבן שלה ליצן ששונא את הקול, שונא את כולם ואני אשאר לעמוד כאן אסתכל על הזמן, אסתכל על העולם מסתובב ועל הקיים מתרחב כשבעצם שום דבר לא משתנה…הוא ליצן:)
