יום שני, אני בטיסה במטוס פרטי. היו לי כמה קשרים מעניינים השנה שהביאו אותי לטוס במטוסים פרטיים, במטוסים משונים. חלקם היו מאובזרים בעורות משנות השמונים, חלקם חדישים ונובורישים. אני זוכר שלפני שעליתי למטוס נכנסתי לטיסה ברגל ימין, דורך וסומך על הרגל החזקה שלי. במטוס פגשתי את בני, הוא היה שם יחד עם עוד שני אנשים שקטים, בחור ובחורה. בני מזג לנו כמה שמפניות והרמנו לחיים, אני זוכר את בני מרים לחיי מסע מרתק, מסע של שיתופיי פעולה ועסקים עתידיים. אמא שלי תמיד אמרה לי לשמור מרחק ולהימנע מסיטואציות מורכבות, כנראה היא ידעה שאני בחור רגיש, כזה שלוקח ללב ומתרגש, זה מזכיר לי אך פעם הייתי נמנע מתככים עם אנשים, אבל כרגע אני שם על המטוס. המראנו, בני התחיל לספר על המטרה לשמה התכנסנו, הבחור לצידו חייך ומדיי פעם הנהן בראשו בזמן שאני משחק בשיער. לאחר שלוש שעות באוויר לפתע אחד המנועים החל לקרטע, הסתכלתי לכיוון העשן שיצא מהמנוע הימיני, ושמתי לב כיצד פניה של הבחורה מחליפות צבעים. המטוס ביצע פנייה חדה מטה לכיוון הימין, כל השמפניות נשפכו על המושבים יחד עם כל הברכות והאיחולים לשנה הבאה, סימן החגורות נדלק ודלת הטייס נפתחה. בני הביט בטייס מעולף על כסאו , פניו היו שמוטות מטה וידיו כבר לא אחזו בהגה, בני מייד קפץ ורץ אליו, ניסה להעיר אותו תוך כדי שהוא אוחז בהגה הטייס בחוזקה בכל גופו ומנסה ליישר את המטוס. הבחור והבחורה קפצו גם הם ואחזו שלושתם בחוזקה את הגה המטוס במטרה לייצב אותו. אני ישבתי והבטתי מחלון המטוס, ראיתי אך העולם מתהפך מבעד לזכוכית, חשבתי על כל החלומות והשאיפות שלי כיצד הן נבנות עם השנים, חשבתי על חלל קטן עם משמעות כל כך גדולה, בו כל העתיד שלי יכול להתרסק בשניה. בני והשניים מנסים להשתלט על המצב, אותות מצוקה מילאו את השדרים והרגשת נפילה שלטה בזמן. מצבים בהן אין לי שליטה ישר מזכירים לי את אמא שלי, לפתע ראיתי אותה איתי בשמיים, ענייה עצומות והיא שכובה במיטה. אני זוכר ששעתיים לפני שנפטרה גופי התמלא בצמרמורות, הייתה בי הרגשה שהנשמה שלה מסתובבת בחלל החדר של בית החולים, תחושת הצמרמורת הזאת לא הכתה בי במטוס.. ידעתי שאנחנו נהיה בסדר, ידעתי שבני למרות הלחץ והסטרס יצליח לשלוט במצב. אנחנו עדיין נופלים, המטוס רועד ועשן שחור ממלא את בטן המטוס, כנראה היה לי בלק מכל הג’י הזה כי התעלפתי והתעוררתי רטוב. המטוס שכב על המים, בני הנחית את המטוס בים, יצאתי יחד עם כולם לכיוון השרוול המתנפח, אני זוכר שהתחבקנו ושמחנו, סיבבתי את ראשי וראיתי חוף סגור בין שני הרים, האנשים שם צפים בתוך אבובים, הם היו נראים מבסוטים מאוד עם קוקטלים וקשים צבעוניים. השתמשנו בשרוול המתנפח שיוצא מהמטוס וחתרנו לכיוונם.. בסוף נגיע לשם
