הפנים שלי בראי, אני רואה אותם מולי מביטות בדמותי, האם גורלם הוא מקרי. החדר מונח מאחורי והסביבה משתנה ללא הרף, נראה שהמנורה שם תלויה בין לילה ליום. נעוצות שם תמונות רבות, תמונת בתוך מסגרת. בין השמחה לעצבות, הצבע משתלב ומשתנה, אור הצבעים דוהה או מכהה. החלטות רבות עוברות ליידי, החלטות רבות משנות את גופי, בתוך העולם הזה אני נושם, אני חי, אני זז ואני נוכח, נוכח בגוף, נוכח במקום, נוכח כמו תינוק קטן שנוגע בחול הים, מביט אל צמרות העצים עפים עם הרוח או פוקח את עיניו בפעם הראשונה. המקום בו אני עומד הוא עם אישה ועם ילד וטוב לי.
