My blog

לא צריך לחכות לאסטרואיד

היינו קבוצה גדולה של אנשים. אני זוכר שהייתה התכוננות גדולה לקראת העניין, לא היה ידוע אם ייפגע או לא ייפגע. הייתי מבולבל מאוד, כל מיני אנשים נעלמו לפתע, כנראה לא הבינו כמוני אך אפשר להתכונן למצב כזה. הייתה לי תחושה שהם ממדרים אותי מאינפורמציה, שכל אחד לעצמו או שאולי הם היו מהאנשים שצריכים להציל את העולם. זמן לפני הפגיעה התקשרתי לחבר טוב, דיברנו באכזבה על הסוף, הייתי בלחץ, התבאסתי ובכיתי בהשלמה מכחישה עם המצב, ראיתי אך השמיים הופכים לצבע צהוב שרוף ובמרכזו הופיע כדור אש ענקי שנראה בדרך לפגיעה. התחלתי לצעוק מרוב פחד, קראתי להמון אנשים באזור לנסות ולהציל את עצמם, לרוץ לכיוון מגדלור גבוהה.. לפתע היה פיצוץ גדול, לאט לאט ראיתי אך השמיים מחליפים את צבעם מצהוב שורף לצבע כחול נעים … שמחתי! שמחנו!! הבנתי שכנראה האסטרואיד הושמד.בלילה נשארנו המון אנשים יחד במגדלור, זה היה נראה כמו קומונה אוטופית, כולם שמחו, כולם אהבו, לרגע הבנו את משמעות החיים. בבוקר למחרת התעוררנו כולם, השמש יצאה, ובהרגשת יום רגיל המון ירדו אל הים והשתזפו בחול בין קרני השמש. לקראת הערב, בזמן השקיעה, יצאתי למרפסת המגדלור והבטתי למרחק. נשמתי נשימה עמוקה והודאתי על החיים שזכיתי לקבל בחזרה, הודאתי על כל יום בו אני נושם ומביט למרחק. פעם הייתי בטוח שאני מתנוון על ספסלים, בוהה אל הרחוב, בוהה באוויר, חשבתי לעצמי שאני מבזבז את חיי עד הרגע הזה בו הבנתי כמה אני מכבד את הזכות שניתנה לי לבהות בשקט ולהביט אל המרחק. בתוך החושך המעורפל הבחנתי בגל מים גדול מתקרב לכיווננו, כנראה שקיבלנו את הריקושטים שעות אחרי הפיצוץ. קראתי לכולם להגיע ולטפס אל הקומה האחרונה של המגדלור, כולם התחילו רצים לכיוון הבניין מטפסים על הקירות ועל הברזלים. כשהגיעו כולם למרפסת הקומה האחרונה, ראינו גל גדול שוטף את הכל מסביב. הגל היה מאוד גבוה, הגיע כמעט עד לקומה האחרונה של המבנה שלנו. לאחר שהגל עבר החלטתי ואמרתי לאנשים שעלינו להיכנס פנימה לכיוון היער, להתחיל לעלות להרים ולהתרחק מהמים. הסברתי להם שלאור המצב סכנות יהיו בכל מקום אבל הרגשתי שאנחנו לא בטוחים ואיננו צריכים להתמודד כרגע עם פולסים חזקים של מים. אני זוכר שאבא שלי ועוד כמה בודדים שיתפו פעולה עם ההחלטה שלי וחלק מהאנשים בסביבה היו קצת יותר קשים לשכנוע. חלקם היו עם עגלות תינוק, חלקם העדיפו להישאר קרוב לים, האמינו שהסכנה עברה או שהיו מוכנים להתמודד עם המצב כמו שהוא. נכנסנו פנימה אל כיוון היער, עברנו את העצים וחתכנו את הצמחים, שלוליות מים כיסו את האדמה בזמן שעלינו לכיוון הרים. הגענו ליישוב קטן, היה נראה כאילו החיים ביישוב חזרו למסלולם, אנשים שיקמו את בתיהם, אנשים התאספו בין שכונות היישוב ,תכננו את העתיד תוך כדי שרכבים וחלקי בתים נסחפים בזרם נהר המים שנוצר בין כמה רחובות רחבים. בהמשך היום פגשתי את אחי שאסף אותי ויחד נסענו לבית אימי. היא גרה בפנים, רחוק מהים, באזור בו הגל כנראה לא פגע. אני זוכר את אחי אומר בצחוק לאמא שלי שהוא עדיין מחכה לטעום את האוכל שלה…היינו רגועים בבית, באזור הבטוח שלנו, רחוק מהסערה.. יש פעמים בהם אסטרואיד הוא לא משהו רע..


Stay In Touch.

Let's Get Creative.