אני זוכר את הפעם הראשונה שקניתי לאמי מתנה, הייתי אז ילד קטן ,בן שבע. בדרך לבית הספר חלפתי על יד חנות שעונים גדולה, בחנות ראיתי שעון כזה גדול וכחול. ניגשתי אל המוכר ושאלתי אותו למחיר השעון, המוכר ענה: השעון הזה עולה שלושה מטבעות זהב, שלושה מטבעות זהב עניתי בפליאה, מאיפה אני מביא עכשיו שלושה מטבעות זהב עכשיו, חשבתי.. ונזכרתי שבביתי, בחדר ההורים מסתתר מטמון נסתר ובידי המפה. אז מה שנשאר לעשות הוא למצוא את תיבת האוצר, לקחת ממנה שלושה מטבעות זהב, איתם לחזור אל המוכר ולקנות ממנו את השעון וכל השאר על הזין שלי. וכך עשיתי הגעתי הבייתה בריצה שלפתי את מפת האוצר מהמגירה בחדרי והתחלתי ללכת לכיוון האיקס. עליתי על המדפים ,בדקתי בארונות, חפרתי בורות וחיפשתי רמזים עד שלפתע, ראיתי אור גדול, מצאתי צעקתי, מצאתי את התיבה, שהיתה אז בעצם תיק אופנתי של גוצ’י, פתחתי את התיבה בחריקה גדולה. התיבה היתה מלאה בזהב ויהלומים נוצצים, שלפתי מתוכה שלושה מטבעות וחזרתי אל המוכר. המוכר ואני עטפנו את השעון, שילמתי לו את שלושת מטבעות זהב ולקחתי את השעון הבייתה. אמא חזרה הבייתה וראתה את השעון הנוצץ, הוא היה כל כך כחול ויפה. היא התקרבה אליי נשקה לי על הלחי ושאלה מאיפה השעון? מהחנות עניתי..ומאיפה הזהב לקניית השעון? עניתי, מהחדר שלכם יש שם מטמון גדול. היא כבר הבינה וצחקה , תודה על המתנה אמרה, אבל התיבה למעלה היא שלה ורק שלה, אסור לאף אחד לקחת זהב מהמטמון שלה. הרגשתי קצת רע ולא הבנתי, אז התחלתי לבכות, אמא אמרה שאני לא צריךלבכות, לא עשיתי שום דבר רע ובשביל הפעם הבאה שאני אדע. תראה מה נעשה אמרה ניצור תיבה חדשה ונחביא אותה אצלך, תיבה זו תהיה שלך ורק בשבילך
