אם היה לי חדר סגול… כשהראש עמוס במחשבות ויש את הצורך לשנות, לשנות כיוון לשנות מחשבה ולנסות להתחיל הכל מהתחלה. הלואי שיכלתי להתחיל מחדש לבטל כמה דברים בדרך, להשמיט אותם מזיכרוני, מהדימויי העצמי. אם הייתי יכול לבחור, הייתי רוצה להיות בן אדם רגיל, אולי טיפש, אולי אחד שמסוגל להתרגש, להתעקש, העבודה תשחרר את כולנו אמרו אלו בראש הפירמידה. הם רדפו אותי כל חיי אנשי הדממה האלו, אנשי הצללים, אלו שיודעים יותר, המצליחנים , אלו שמחונכים כמלכים, אלה שהופכים את הצלחת מתי שרוצים. יש לי כל כך הרבה ידע דחוס בראש, אני מאמין שאני יכול ללמוד לעוף, אני מאמין שאת רוב הזמן שאני משקיע, מתבזבז על שטויות, המון אנרגייה, המון זמן הולך למלך השולט. אני מחפש זמן כל הזמן למרות שמצאתי אותה מזמן, הדרכים שלי מצטלבות לא כמו שאני רוצה, היא תקועה לי בראש ואין לי עם מי לדבר, הם מזיינים אותי, מזיינים את כולנו ואנחנו ממשיכים לעשן סיגריות ולשתות עוד בירה, ממשיכים לצאת, ממשיכים לומר משפטים כמו: “תירגע למה אתה לחוץ”, “תשתחרר למה אתה כזה כבד”, חיים רק פעם אחת”…נכון! חיים רק פעם אחת אז נמאס להתבזבז, נמאס להיתמם ולחשוב שהכל נכון וזהו הדרך, אני רוצה להפסיק עם העדר, אנחנו ישות חכמה, לא מכונה טיפשית ומסכנה..יורדות דמעות, דמעות של צער כשאני מבין שאני חי ככה. הייתי צריך להיוולד למשפחת מלוכה, למשפחה מיוחסת, כוס אמא שלכם אנשי האצולה, כוס אמא של מי שגידל אתכם, מי שחינך אתכם, מי שיצר אתכם, ומי שחשב עליכם, אתם הסרטן של היקום, אתם אנשים מסכנים ופטטים במסכה של אלים, אתם טורפים אלימים מוצצי דם עזובים, אנשים פשוטים, בודדים שלא קולטים תדרים, לא מתפתחים ולא מפתחים, אתם לטאות מסריחות לא מודעות, החזק שולט, החזק מטומטם, אילו היה לי חדר סגול אולי היה לי מזל.
